פסק הדין מדבר על תובעת ילידת 1951 סייעת לרופא שיניים במקצועה מזה 25 שנה. ביוני 2015 חלה החמרה בכאבי גב תחתון עם תלונה על הקרנה לרגל ימין. התובעת עבדה סה"כ 38 שעות שבועיות זאת בעשר השנים אחרונות. לפני כן עבדה כסייעת אך במשרה מצומצמת יותר. במהלך יום העבודה עמדה שעות רבות רצופות, התכופפה אינספור פעמים להבאת והחזקת מכשירים רפואיים, הוצאת ציוד ממגירות נמוכות וגבוהות, ישיבה על כיסא על הקצה תוך התכופפות ויישור לסירוגין שש שעות ברציפות ביום. סביבת העבודה הייתה בחדר טפולים צפוף ומצומצם כאשר אי אפשר היה לעבור מצד אחד לשני וצריך היה להתכופף לצד השני. אופי העבודה אינו מאפשר לסייעת לשבת זמן רב על הכיסא ובכל מקרה הישיבה היא על הקצה תוך התכופפות למטופל. בנוסף פעם בשבוע במשך שעתיים עבדה התובעת במחסן.
עניינה של התובעת הועבר לד"ר לב לפידוס אורתופד מומחה. ד"ר לב קבע כי העבודה בתור סייעת רופא שיניים לא גרמה להופעה המחלה. אבל היא מהווה את הגורם המחמיר את הכאב בגב תחתון.
בית הדין פסק כי המומחה עמד על הקשר הסיבתי בין תעסוקת התובעת לכאבי הגב התחתון בדרך של החמרה ועומד על כך שהחמירו את הכאב. המומחה מאשר כי מחלתה עלולה להתקדם גם ללא עומס פיזי. שתי חוות הדעת של המומחה שניתנו בתיק מצביעות באופן חד משמעי על החמרה של מצבה הרפואי של התובעת ומחלתה הנובעת כתוצאה מפעולות שביצעה בעבודתה; יש במסגרת עבודת התובעת פעולות חוזרות ונשנות יומיומיות, פרט לפעולות המגוונות האחרות, שיש בהן כדי להוות את אותן "טיפות המים" הדרושות להקמת תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרוטראומה. בית הדין לעבודה אמר אמירה משפטית זו, עוד בטרם קבלת חוות הדעת ולפיה השתכנע כי מדובר במיקרוטראומה וכי הונחה תשתית עובדתית מספקת לכך. אשר על כן, אמירת המומחה כי לא מדובר במיקרוטראומה עומדת בסתירה לקביעת בית הדין לעבודה ואין ליתן לה משקל. זאת ועוד, בשאלות שנשאל המומחה לא התבקש לקבוע אם מדובר במיקרוטראומה אלא צוינו בפניו הפעולות. המומחה נדרש לענות על שאלות אחרות, ולכן אמירתו בעניין המיקרוטראומה חורגת מהשאלות עליהן נשאל. לפיכך, יש להתייחס לסוגיית המיקרוטראומה כפי שקבע בית הדין לעבודה. ודוק, ביה"ד מתייחס לחוות הדעת כאל ראייה, והגם שניתן לה משקל מיוחד, אין ביה"ד כבול בה. בחוות הדעת מציין המומחה כי הכיפוף לפנים ולצדדים ותנועות סיבוביות חוזרות מהווים גורם להופעת כאב גב תחתון, אולם מאחר והתובעת סובלת משינויים בכל המערכת המוסקולוסקלטאלית אזי עבודתה לא גרמה להופעת המחלה אך מהווה גורם מחמיר. לעניין זה במסקנות הוא מתייחס לתנאי העבודה כפי שפורטו בעובדות בהחלטת בית הדין לעבודה במפורש ומציין כי גרמו להחמרה של המחלה. ביה"ד ציין כי המומחה מכיר בכך כי כל פעולה ופעולה שביצעה התובעת הכרוכות בהתכופפות, או התרוממות או ישיבה בקצה הכיסא עם התכופפות, 6 שעות ברציפות מדי יום וביום אחד עד 8 שעות היוו גורם מחמיר של המחלה, עוד הוא רואה את תרומת הפגיעות הללו כתרומה משמעותית. בכך עומדת חוות הדעת בדרישות בדבר קשר סיבתי בין הפעולות החוזרות ונשנות להחמרת המחלה ויש להכיר בתביעת התובעת כהחמרה כתוצאה ממיקרוטראומה שקבע בית הדין לעבודה. דרישה להעברת חפצים כבדים איננה מחויבת. מחוות דעת המומחה עולה כי עצם התנוחה הלא רגילה, הכיפוף לפנים הממושך וכיפופים רבים די בהם להחמרה. יש להכיר בעבודת התובעת ובכיפופים הרבים גם בלא המשקל, כמיקרוטראומה שגרמה להחמרה במצבה הרפואי, בפרט כשהמומחה מדגיש כי יש קשר סיבתי בין תעסוקתה לכאבי הגב התחתון בשבעה מעשרה הקריטריונים של ברדפורד היל. מכל מקום המומחה מאשר כי כאבי הגב גרמו לסטרס בעמוד השדרה שגרם להחמרה באופן שאמנם ציין כי אינו עולה על 50% אך גם לא ציין שאינו מגיע לכדי 50% ובהשפעה משמעותית העולה על 20%. אמנם לא ניתן להתעלם מתשובת המומחה לשאלה האם יש סבירות מעל ל-50% לקשר סיבתי לטראומה "התשובה הינה שלילית. לא עולה על 50%". אולם אין בכך לשלול את התביעה בניגוד לעמדת הנתבע שכן לא עולה על 50 משמעותה בהחלט 50% ודי בכך; הפסיקה קובעת כי דרוש מדד אובייקטיבי המפנה למדע הרפואה המצביע על קשר בין הפעולות הסדרתיות שביצעה לבין הנזק או החמרה וזאת קבע המומחה במפורש, בהצביעו על הנזק כתוצאה מהפעולות בגב תחתון. כמו כן, המומחה הפריד בין התהליך התחלואי הנגרם לבין ההחמרה. לסיכום, יש להכיר בעבודת התובעת, שחלק מתנאי עבודתה היוו מיקרוטראומה, כגורם החמרה המצדיק העברה לוועדה רפואית של הביטוח הלאומי לצורך קביעת נכותה בעבודה ותביעתה התקבלה.
