מדובר על פסק דין בו התובע, הוא רופא שיניים משנת 1987 ובבעלותו שתי מרפאות שיניים. התובע הגיש לביטוח לאומי תביעה להכרה בליקוי ממנו הוא סובל בצווארו כפגיעה בעבודה, וזאת עקב עבודתו כרופא שיניים במהלך השנים. הביטוח הלאומי דחה את התביעה, מהטעם שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה, וכן מכיוון שלטענת הביטוח לאומי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. כנגד החלטה זו הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה.
לטענת התובע הוא עובד 6 ימים בשבוע, תוך שהוא מחלק את יומו בין שתי המרפאות שווה בשווה, כ-5-6 שעות בכל מרפאה. התובע עובד כ-9 שעות עבודה נטו ביום בטיפול בלקוחות המרפאות. במסגרת הטיפול בלקוחות התובע מתכופף ומטה את ראשו מעל למטופל וכן מבצע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הצוואר וכן הזזתו לצדדים. במהלך כל הטיפול הוא חובש לראשו מכשיר תאורה. המכשיר שוקל כ – 300 גרם, יש לו שדה ראייה ומרחק עבודה שדורש להימצא במרחק קבוע מהמטופל ושמירה על פוקוס הראייה. לטענת הביטוח הלאומי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים הרפואיים ו/או העובדתיים לקיומה של תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה. עבודת התובע היא מגוונת, כוללת תנוחות שונות ואף הטיית הגוף הצידה; אין מדובר בתנועות חוזרות ונשנות. עבודת התובע מבוצעת במנח סטטי וקבוע, ואף שמנח זה אינו נוח הרי שבהתאם לפסיקה, הוא לא מקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
בית הדין לעבודה קבע כי לפי הפסיקה, על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. לעניין זה נקבעו בפסיקה העקרונות הבאים: אותן תנועות "חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אלו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". לכן, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה. הנה כי כן, ניתן לבודד פעולות מסוימות, שנמשכות פרק זמן משמעותי, מיום עבודתו של מבוטח, על מנת לבסס תשתית עובדתית העונה על תנאי תורת המיקרוטראומה. נמצא כי בעבודת התובע כרופא שיניים הוא ביצע פעולות ותנועות חוזרות ונשנות, שהיוו חלק משמעותי מיום עבודתו, שיש בו כדי להקים תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה רפואי. התנועות החוזרות והנשנות שאותן מבצע התובע בעבודתו הן כיפוף ויישור הצוואר, והזזת הצוואר ימינה ושמאלה תוך כדי כיפוף. כל זה הוא מבצע כאשר על ראשו מונח פנס במשקל של כ-300 גרם ותוך שהוא מטה את ראשו מעל ללקוח. אין מדובר במנח סטטי. אין זה סביר שהתובע מכופף את צווארו בתנוחה אחת משך כל זמן הטיפול, וממילא הצוואר זז תוך כדי הטיפול, גם למעלה ולמטה, וגם לצדדים; התובע עובד בפועל כ-9 שעות נטו ביום בטיפול בלקוחות המרפאות תוך הטיית ראשו מעל למטופל וביצוע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הצוואר וכן הזזתו לצדדים. מספר הטיפולים ואורכם השתנה בהתאם לסוג הטיפול, החל מטיפול קצר של בדיקה שנמשך כרבע שעה וכלה בטיפולים כירורגיים מורכבים שיכולים להמשך עד כחמש שעות לטיפול, אולם התנוחה והתנועות המבוצעות על ידי התובע הינן זהות במהותן. נוכח האמור, משהוכחה תשתית עובדתית מתאימה לתנאי המיקרוטראומה, ימונה מומחה רפואי בעניינו של התובע.
