רבים לא יודעים זאת, אך גם עקרת בית שנקבע לה אי כושר לתפקד, יכולה לקבל כסף מהביטוח הלאומי ולעיתים אף סכומים גבוהים ביותר.
ראשית, חשוב מאוד לדעת כי לפי הגדרת המוסד לביטוח לאומי, עקרת בית הינה ההגדרה לאישה תושבת ישראל נשואה (או ידועה בציבור), אשר בן זוגה מבוטח בביטוח הלאומי והיא אינה עובדת לא כשכירה ולא כעצמאית. כמו כן, עקרת הבית פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.
כאשר אישה מגישה תביעה לקצבת נכות בודקים אם היא עונה על הגדרה של עקרת בית נכה ואז יבדקו את מידת יכולתה לתפקד כעקרת בית.
עקרת בית נכה יכולה לקבל קצבה חודשית מהביטוח הלאומי אם רופא מטעם הביטוח הלאומי קבע לה נכות רפואית בשיעור של לפחות 50% וכן קבעו לה בביטוח הלאומי כי היא איבדה יותר מ-50% מיכולתה לתפקד כעקרת בית.
דרגות אי הכושר האפשריות הינן 50%, 60%, 74% ו-100%. מי שקבעו לה פחות מ–80% נכות רפואית, או דרגת אי-כושר שאינה עולה על 74%, רשאית לערער על אחוז הנכות הרפואית לפני ועדה רפואית לעררים.
את הערר יש למסור לסניף המוסד לביטוח לאומי שבמקום המגורים, בכתב ובצירוף נימוקים, בתוך 60 ימים מתאריך קבלת ההודעה הכתובה של המוסד בדבר אחוז הנכות הרפואית.
הוועדה הרפואית לעררים רשאית לאשר את אחוז הנכות הרפואית שקבע הרופא המוסמך או לשנותו.
על החלטה של פקיד התביעות שאין עניינה בדרגת אי–הכושר, כגון על החלטתו בדבר תקופות העבודה של המבוטח, גילו, השכלתו, הכנסותיו מעבודה או שלא מעבודה – אפשר לערער לפני בית הדין האזורי לעבודה. את הערעור יש למסור לבית הדין בתוך 12 חודשים מתאריך קבלת ההודעה הכתובה של פקיד התביעות בדבר החלטתו.
חשוב להזכיר, כי כפי שהוועדה יכולה להעלות את אחוזי הנכות היא גם רשאית להפחיתם. כך שלעיתים מבוטחים בביטוח הלאומי שפועלים בצורה שאינה נכונה, מוצאים עצמם מול שוקת שבורה ואף נדרשים להחזיר סכומי כסף ניכרים לביטוח הלאומי.
כאשר פועלים נכון מול הביטוח הלאומי ומביאים את האסמכתאות הנדרשות לצורך ביסוס תביעה, יכולים לשפר את הסיכויים לקבל כסף מהביטוח הלאומי באופן רב, ולעיתים מקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי שמגיעות לשווי של מאות אלפים ואף מיליוני שקלים.
