מדובר על ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שניתנה במסגרת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). בהחלטתה קבעה הועדה החמרה בשיעור של 5% בעמוד שדרה מותני לאחר ניכוי מצב קודם, שללה את הקשר הסיבתי שבין הפגימה בגב לפגיעה האורולוגית ואולם הוסיפה וקבעה כי אין החמרה במצב האורולוגי של המערער.
המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה של הביטוח הלאומי, לפיה טען המערער כי הועדה נשוא הערעור לא רק שלא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, כי אם חתרה תחתיו ויצאה מנקודת הנחה בניגוד לקביעה בו בכל הקשור לקיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה. בעוד שפסק הדין קבע בסעיף 25 שהועדה הרפואית משנת 2015 לא שללה קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית לבין התאונה, הוועדה כלל לא התייחסה לפסק הדין והחליטה, על דעתה, שאין קשר סיבתי בין הנכות האורולוגית לבין התאונה. הועדה לא הייתה מוסמכת מעולם לבטל קביעה שיפוטית בדבר התקיימותו של קשר סיבתי כאמור ולפעול לפי הנחה עובדתית מוטעית שלה. הועדה לא קיימה את הוראותיו של פסק הדין המחזיר ולא התייחסה לתיעוד הרפואי משנת 2004 ומשנת 2010.
בית הדין האזורי לעבודה פסק כי הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בו, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. בענייננו, פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לשקול את שיעור נכותו האורולוגית של המערער תוך התייחסות למסמכים רפואיים רלוונטיים. עוד נקבע בפסק הדין כי לאחר קביעת שיעור הנכות, ככל שהועדה תסבור כי קיימת נכות בגין מצב קודם, הוועדה תקבע את שיעור הנכות בגין מצב קודם על יסוד נתונים מוכחים ותבצע חשבון עובר ושב – תפחית את שיעור הנכות בגין מצב קודם משיעור הנכות הכוללת. הועדה לא ביצעה את הוראות פסק הדין. הועדה לא קבעה את שיעור הנכות האורולוגית של המערער, לא קבעה את שיעור הנכות בגין מצב קודם ולא קבעה את שיעור הנכות הסופית של המערער. תחת זאת, הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין ההחמרה האורולוגית לבין התאונה. יתר על כן, למרות שפסק הדין המחזיר אישר את קביעת הועדה בהחלטה קודמת לפיה קיים קשר סיבתי בין ההחמרה של הפגימה בגב כתוצאה מהתאונה לבין הפגימה האורולוגית, החלטת הועדה עומדת בניגוד להחלטה זו, ללא הסבר לשינוי עמדתה. משעה שהועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין ולנוכח הסתירות בהחלטתה, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש שתדון בעררו מבראשית ותנמק כדבעי את החלטתה.
בית הדין קיבל את הערעור.
