בשונה מתאונות דרכים רגילות, כאשר משפחה נפגעת בתאונת דרכים, הדבר מלווה בדרך כלל בתסמינים ידועים.
כמעט תמיד בן משפחה אחד ברכב נפגע באופן קשה יותר מיתר בני המשפחה , כאשר אחד ההורים סובל מחרדה בעקבות האירוע הטראומטי הפתאומי, אשר גרם לו לפחד גדול ולחשש ממשי לשלום חיי משפחתו.
בתאונות דרכים מורכבות יותר, אשר יש בהן מעורבות של ילדים קטנים, ניתן לראות פעמים רבות את הילדים כשהם חוזרים להרטיב במיטה כתוצאה מטראומת התאונה וכן התנהגותם משתנה בגן/בית הספר, הופכת לתלותית יותר והם מרבים לבכות וממעטים לצאת את ביתם וזאת כתוצאה מחששותיהם.
הבעיה הגדולה ביותר, כאשר משפחה מעורבת בתאונת דרכים, היא שניתן לראות באופן עקבי כי בני המשפחה ממעטים ללכת לטיפול רפואי וכמעט שאינם שומרים על רצף טיפולי.
ההסבר ההגיוני ביותר הוא, כי מכיוון שההורים חוששים כי הטיפולים ימוטטו את שלמות המשפחה ויפרקו את המרקם הקיים בה, הם פשוט מחליטים לוותר על הטיפול הרפואי (פיזי או נפשי) ולחשוב כי הבעיות הרפואיות יחלפו מעצמן.
הניסיון "לטמון את הראש בחול" היא החלטה גרועה ביותר של ההורים וחשוב להבין כי משפחה שעוברת תאונת דרכים, נמצאת פעמים רבות בטראומה והיא אינה מצליחה לצאת מהמבוך הפתלתל.
לשם זה קיימים אנשי מקצוע, אשר תפקידם הוא לרפא ולשקם את בני המשפחה הפגועים.
חשוב לדעת, כי גם תאונת דרכים של משפחות, עם פגיעות קלות ביותר ועם מספר דל של מסמכים רפואיים, תקנה לכל אחד מבני המשפחה פיצוי כספי – הכל לפי מידת נזקיו.
יש להוסיף, כי הגשת תביעה של בני משפחה אחת יכולה להוזיל את ההליך, שכן תשלום האגרה לבית המשפט יכול לחול על כל בני המשפחה ביחד ואין צורך לשלם אגרה על כל בן משפחה בנפרד.
עם זאת, לעיתים קרובות ניתן לראות אצל בני משפחה, כי תביעה לגבי בן משפחה אחד יכולה להימשך זמן קצר ולגבי בן משפחה אחר תימשך זמן ארוך יותר. העובדה כי התביעה מוגשת עם כל בני המשפחה מטעמי חיסכון, אינה אומרת שכל בני המשפחה יסיימו את ההליך בזמן זהה.
