ביום 22.9.03 נפצע עובד במהלך עבודתו במתקן רפא"ל שכללה סתימת חור בקיר בטון ובעת שירד מפיגום שבנה בעצמו ביחד עם אחיו.
תוך כדי ירידתו מהפיגום הוא נפל מגובה של כ- 1.5-2 מטר ונחת על קרש שהיה בו מסמך חלוד וזה חדר לתוך כף רגלו הימנית וגרם לו לפציעה.
בעקבות הפציעה התנפחה כף הרגל והתפתח זיהום. התובע עבר מספר אשפוזים וניתוחים בעקבות הפגיעה.
החלטת בית המשפט
בית המשפט קבע כי, אין עסקינן כאמור בסביבת עבודה לא בטוחה או שיטת עבודה לקויה שהוכתבה ע"י המעביד ושהעובד הוכרח לעבוד לפיה, אלא מדובר בסביבות עבודה שהתובע בחר ליצור לעצמו בסיכון מיותר בהתנהלותו הבסיסית.
למעשה התובע ואחיו הם אלה שקבעו את שיטת העבודה, את הכלים ואמצעי הבטיחות.
לא כל אחד מוסמך להיכנס למתקנים המסוימים שם בוצעה העבודה והעובדה שניתנה להם זכות זו שלא ניתנת לאחרים, מלמדת שהם מספיק מיומנים ומנוסים כדי לבצע את העבודה ללא מפקח צמוד שיפקח על ההיבט הבטיחותי בעבודה הפשוטה שבוצעה.
בית המשפט קבע שגם אם קיימת אחריות למעביד/רפא"ל, הרי שאשמו התורם של התובע גבוה והשופטת העמידה אותו, על הצד הנמוך, על שיעור 50%.
הצטברות כל הסכומים הראויים לפיצוי עומד על 270,000 ש"ח. מסכום זה יש לנכות 50% בגין אשמו התורם של התובע והסכום לאחר הניכוי עומד על סך 135,000 ₪.