עולה חדש נהרג בתאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים.
תלושי השכר של המנוח בשנה הסמוכה לתאונה מראים כי השתכר סכומים שבין 5,300 ש"ח לחודש ועד 8,056 ש"ח לחודש, ובחודש בו נפטר השתכר 7,781 ש"ח, ברוטו.
עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מהו הבסיס הראוי לחישוב הפסד ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות. לטענת משפחתו של המנוח, היה המנוח אדם חרוץ שסיים עוד בארץ מוצאו אקדמיה צבאית, שאף להרחיב את השכלתו והיה יכול להתקדם בשכרו.
עמדת חברת הביטוח היא כי המנוח מיצה את כושר השתכרותו בעבודתו עובר לתאונה, כך שיש לבסס את חישוב הפיצויים על בסיס השתכרות של 6,212 ש"ח נטו לחודש, שזהו ממוצע השתכרותו של המנוח בשנה עובר לתאונה. חברת הביטוח הסתמכה על תצהיר של מנהל מסגריה שאמר כי עלות העסקתו של מסגר בעל ותק, עומדת ע"ס 6,050 ש"ח לחודש, וכי מסגר מיומן משתכר כדי 30 ש"ח לשעה.
לאחר שבית המשפט שקל את עדויות הצדדים, פסק כי כי אין לקבל את עמדת התובעים, כאילו היה המנוח משתכר אלמלא התאונה כדי כפל השכר הממוצע במשק. יחד עם זה, ניתן לשער לאור מהלך הדברים מאז עלייתו ארצה, כי היה משפר במידה מסוימת את השתכרותו, בשנים הבאות לאחר התאונה, עם העליה בוותק, והתערותו בישראל. בית המשפט ביסס את חישוב הפיצויים, לפי בסיס של 7,600 ש"ח, נטו, לחודש.
המנוח השאיר אחריו אלמנה ושני ילדים. הם יורשיו ותלוייו. אין בנמצא תלויים אחרים.
בית המשפט קבע כי בהתחשב בנתונים אלה, נראה מתאים להעריך את ההפסד בגין השנים האבודות, לסכום של 1,240,000 ש"ח.
מתקבלת לאור הנ"ל, הערכת נזקים בסכום כולל של 1,579,000 ש"ח.
בית המשפט החליט לבסוף כי התאונה היא תאונת עבודה. מזה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי העולים לסכום של 870,640 ש"ח והיתרה לתשלום היא בסך 708,360 ש"ח.
