פיצוי כספי בגין טביעה בים

לאחרונה ניתן פסק דין חדש ומעניין. פסק הדין מדבר על מקרה מצער מאוד של בחורה בת 21, אשר טבעה בחוף ים הידוע כחוף הקשתות. יש לציין ולהדגיש שהחוף הוא חוף בלתי מוכרז ולא מוסדר לרחצה.

המקרה הוא שהבחורה הלכה בשבת עם חבר שלה לחוף הים, החוף נקרא חוף הקשתות. החוף עצמו היה הומה אדם והיו בו מתרחצים רבים, למרות העובדה שהוא חוף לא מוסדר שכמובן אין בו מציל.

הבחורה והחבר נכנסו לים שהיה נראה רגוע. הם נכנסו למים שהגיעו להם עד גובה הכתפיים. יש להבהיר, כי המים היו רגועים למראית עין ולא היה נראה שקורה דבר מיוחד. אבל וזה אבל גדול, כמו שקורה פעמים רבות בים, לאט לאט התחיל להתפתח תנאי סחף שסחפו את השניים לעומק הים.

בשארית כוחותיו הצליח החבר להינצל אבל למרבה הצער הבחורה מצאה את מותה בטביעה.

היורשים של המנוחה הגישו תביעה נגד עיריית טירת הכרמל ונגד מדינת ישראל. היורשים טענו כי עקב ריבוי האנשים שטבעו בחוף הזה, העירייה והמדינה היו צריכות לפקח יותר על המתרחש בחוף, להזהיר את הציבור מהחוף המסוכן, לנהל מעקב לגבי מקרי הטביעות שם, לקבל סקרי סיכון לגבי החוף ולבדוק האם ניתן להסדיר את החוף המסוכן.

היורשים הגיעו להסדר עם העירייה לפיו העירייה תפצה את היורשים בסכום של 415,000 שקלים.

לאחר מכן נוהל הליך, בו דרשה העירייה שגם המדינה תשתתף בעלות הפיצוי.

המדינה טענה שהמנוחה סיכנה את עצמה בכך שנכנסה למים בחוף לא מוכרז ושאין צורך בפיקוח על חוף שלא הסדירו אותו ולכן הוא חסר סטאטוס.

היורשים הביאו עדה שטענה שאין שום שילוט בחוף אשר מתריע כי החוף מסוכן ואסור לרחצה.

בית המשפט בחן את הדברים ומצא מספר דברים. ראשית, העירייה והמדינה לא ניהלו כל מאגר נתונים בנוגע לטביעות שאירוע בחוף הקשתות. למעשה המדינה לא ניהלה מאגר נתונים לגבי טביעות בחופים לא מוסדרים ולא נכתב דו"ח אירוע בנוגע למקרה הטביעה.

בית המשפט קבע גם שהמדינה והעירייה העלימו עין, בכך שלמרות שידעו כי בחוף הקשתות התנהלות משמעותית ומתרחצים לרוב, הם לא עשו דבר, לא נקפו אצבע, לא ניהלו מאגר נתונים ולמעשה במחדלים שלהם הניחו למקרי הטביעות להימשך.

בית המשפט קבע שהעירייה היא האחראית העיקרית על המקרה והיא הייתה צריכה להפעיל את סמכויות הפיקוח שניתנו לה, על מנת למנוע מקרי טביעה.

נקבע גם שהמדינה אחראית לאירוע, שכן היא לא הפעילה את הסמכויות הסטטוטוריות שלה לפיקוח וזאת מכוח היותה מפקחת על.

בית המשפט חילק את האחריות באופן שהעירייה אחראית ל-70% מהמקרה והמדינה אחראית ל-30% מהמקרה. לכן חייב בית המשפט את המדינה להחזיר לעירייה 30% מהסכום ששולם ליורשים.

שיתוף

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן