למרבה הצער, מידי יום ביומו ילדים נפצעים בבית הספר, הן באמצע שיעור, הן בהפסקה והן בפעילות בית ספרית. רוב רובן של הפציעות הינן פציעות שנזקן כואב, אך נקודתי וחולף (כגון שברים קלים, מכות יבשות וכדומה).
אולם, מבחינה סטטיסטית ישנן פציעות של ילדים בבית הספר אשר הינן קשות ובלתי הפיכות.
אבקש לשתף את הקוראים בשבע עצות זהב מה לא לעשות במידה וילדכם נפצע בבית הספר:
- לא לסמוך על כך שילדכם נלקח לטיפול רפואי נאות לאחר הפציעה בבית הספר, אלא להגיע באופן פיזי לבית הספר (במידה ולא פונה כבר לבית החולים) ולפקח על הטיפול הרפואי ועל הפינוי. קרו כבר די מקרים בהם ילד נפצע בבית הספר וההנהלה החליטה לטפל בו באופן עצמאי ומזיק, או שהנהלת בית הספר לא הבינה לחלוטין את חומרת המצב והשתהתה בפינוי הילד לטיפול רפואי.
- לא לחתום על דו"ח הפציעה באופן אוטומטי. למילים יש משמעות רבה ביותר ולכן לעיתים המורים וההנהלה בבית הספר עלולים (שלא בזדון) לרשום בדו"ח הפציעה נתונים מסוימים, אשר עלולים לפגוע בהמשך בניהול התיק.
- לא לסמוך על כך שבהמשך ההליך תזכרו את כל פרטי המקרה. צלמו מספר תמונות של מקום התאונה ושל הפציעה עצמה, שמרו היטב את התמונות ורשמו לפניכם את עיקרי התאונה.
- אל תתייאשו. גם אם חברת הביטוח דחתה את תביעתכם, המשיכו בהליך המשפטי ואל תחששו. פעמים רבות חברות הביטוח משלמות בעל כורחן רק כאשר מגישים נגדן תביעה בבית המשפט.
- אל תחשבו שאיחרתם את המועד. כאשר קטין נפצע ומעוניין להגיש תביעה משפטית, חשוב לדעת כי "ההתיישנות" אצל קטינים בתביעה מכוח חוק חוזה הביטוח (למשל ביטוח תאונות אישיות של תלמידים) מתחילה בגיל 21 (3 שנים מגיע 18). התיישנות אצל קטינים בתביעה מכוח פקודת הנזיקין (לדוגמא נגד בית הספר) מתחילה בגיל 25 (7 שנים מגיל 18). חשוב לציין עוד, כי רק תביעה עוצרת את מירוץ ההתיישנות ולא משלוח מכתבים לחברת הביטוח.
- אל תזניחו את העדים. במידה וישנם עדים לתאונה (ילדים, מורים וכדומה), רשמו את שמם המלא וקחו מהם פרטים מזהים. יכול מאוד להיות שבהמשך הדרך הם יהיו האנשים הכי חשובים בתיק שלכם.
- אל תשכחו לשמור חומר רפואי וקבלות. דאגו לשמור בתיקייה מסודרת את כל החומר הרפואי של ילדכם מיום הפציעה וגם את כל הקבלות שקשורות לטיפול הרפואי (דלק, תחבורה ציבורית, קבלות על תרופות וכדומה). כאשר תנהלו תיק בבית המשפט, המסמכים הללו יהיו חשובים ביותר על מנת לתת לכם פיצוי מקסימלי.
