במועד התאונה היה התובע כבן 22 שנים, רווק, תלמיד בישיבה בצפת. כיום התובע כבן 27 שנים, נשוי ומתגורר עם אשתו בישיבה בחיפה, שם הוא עובד במשרה חלקית.
פציעתו של התובע בתאונה הייתה קשה ובעיקרה חבלת ראש. ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס אל בית החולים זיו בצפת. מאז עבר התובע ניתוח לכריתת הקטע המוצר של קנה הנשימה עם השקת קצה לקצה של הגרון לקנה, וכן מספר ניתוחים נוספים להרחבת הקנה. התובע עבר גם שיקום במסגרת אשפוז יום במרכז הרפואי רעות.
התובע סיפר בתצהירו ובעדותו בבית המשפט כי הוא מתקשה בביצוע כל פעולה פיזית; מתקשה בעלייה במדרגות; מרבה להשתמש ברכבו במקום ללכת ברגל; סובל מהתפרצויות זעם כלפי הקרובים לו; סובל מפגיעות בזיכרון ופגיעה בקשב ובריכוז; חסר סבלנות; מתעייף מהר, וכן סובל מקשיי שינה וכתוצאה מכך נדרש הוא לבצע הפסקה בשעות הצהריים. עוד ציין התובע כי בעת היותו מצונן הוא מושבת לחלוטין.
התובע טוען כי לאור גילו הצעיר במועד התאונה (22 שנים), אין לסטות מן ההלכה הנוהגת ויש להעמיד את שכרו (החל ממועד התאונה) בגובה השכר הממוצע במשק.
חברת הביטוח מאידך טוענת כי במועד התאונה היה התובע תלמיד ישיבה בתנאי פנימייה. הוא לא שירת בצבא, לא עבד עובר לתאונה והוריו הם אלה אשר מימנו את לימודיו והוצאות מחייתו. לטענת חברת הביטוח, לא עולה מעדי התביעה כי אלמלא התאונה היה עוזב התובע את לימודיו בישיבה ויוצא אל שוק העבודה.
בית המשפט פסק לבסוף בעניין זה כי התובע טרם יצא אל שוק העבודה לפני התאונה ולמעשה ניתן לומר כי נוכח גילו הצעיר בעת התאונה, הוא טרם החל לכתוב את סיפור חייו התעסוקתי. התובע העיד, כי אלמלא התאונה ולאחר שהיה נישא היה הוא מתגייס לצבא ואחר כך עובד ומשתכר למחייתו. סטייה מן השכר הממוצע במשק בנסיבות אלה תחטא למטרה שבבסיס החזקה אשר קבעה פיצוי לקטינים כנקודת מוצא "היוצרת האחדה של הפיצוי, עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו, עם השאיפה להגשים את הזכות לשוויון ועם הצורך ליצור הרתעה אופטימלית. הנחה זו יאה לכול – לילד ולילדה, לאיש ולאישה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא".
בית המשפט פסק לתלמיד הישיבה פיצוי בסכום של כ-1,600,000 ש"ח בגין נזקיו.
