נהג במשאית נפגע ביום 5.2.08 בתאונת דרכים, עת נהג במשאית, התאונה הוכרה על ידי הביטוח הלאומי כתאונת עבודה.
בעקבות התאונה אושפז התובע בבית חולים ושם נמצא שסובל מחבלת חזה ומחבלה בעמוד שדרה גבי עם שברים בחוליות ושבר מרוסק בראש זרוע שמאל שטופל במתלה. התובע היה מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ, משם הועבר למחלקה כירורגית ולאחר מכן למחלקה האורטופדית, שם היה מאושפז עד 18.3.08. במהלך האשפוז נרשם כי התובע מניע את ארבע הגפיים וללא חסר תחושתי בגפיים. ב- 18.3.08 הועבר התובע להמשך טיפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין אך לאחר יום הועבר לבית החולים מאיר עקב קוצר נשימה. על פי בקשתו הועבר שוב לבי"ח רמב"ם ולאחר שמצבו הנשימתי התייצב הועבר שוב למחלקה האורטופדית. ביום 15.4.08 עבר ניתוח במהלכו בוצע קיבוע אחורי של עמוד השדרה הגבי.
ביום 23.4.09 היה במעקב בקופת חולים. ב- 5.10.08 הומלץ על הפנייתו לטיפולי פיזיוטרפיה. נרשם שהוא משתמש בכיסא גלגלים ואין הסבר מדוע אינו מסוגל לעמוד או ללכת.
התובע נבדק אצל מומחים מטעמו והם קבעו כך: פרופ' וולפין קבע את הנכות האורתופדית בשיעור של 46%, פרופ' לייב קבע את הנכות האורולוגית בשיעור של 10% וזו אינה שנויה במחלוקת, וגם ד"ר מירז קבע נכות צמיתה בשיעור של 9%, באופן שסה"כ זו מסתכמת ב- 55.1%.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי הנכות הרפואית של התובע מסתכמת ב- 55.1% ונכותו התפקודית הינה בשיעור של 100%, לפחות לתקופה שמאז התאונה ועד חלוף 3 שנים. נקבע כי התובע איבד את כושר ההשתכרות לצמיתות. התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, נזק לא ממוני, עזרת צד ג' והוצאות ניידות. אין הוא זכאי לפיצוי בגין התאמת דיור ורכישת כסא גלגלים ממונע.
סה"כ נזקו של התובע, לאחר ניכויי תגמולי הביטוח הלאומי, מסתכם בסכום של 2,268,361 ₪ אותו תשלם התובעת.
