עניינה של התביעה בנזקי הגוף אשר נגרמו לנער בן 17.5, שעה שביקש הוא להיכנס לבניין בית הספר בו למד, ונפצע מדלת בית הספר העשויה זכוכית, אשר נשברה במהלך האירוע.
הנער הגיע כ-5 דקות באיחור לגמר ההפסקה, הקיש על דלת הכניסה העשויה מזכוכית, שם נמצאת כיתת הלימודים.
הנער נקש על הדלת כדי שהשומר של אותו בנין יפתח את דלת הכניסה. פרט למסגרות, הדלת עשויה כולה מזכוכית, כנ"ל גם הדלתות או המסגרות האחרות לידה.
תוך כדי הנקישה על הדלת כדי שהשומר ישמע ויסור לפתוח את הדלת, השמשה נשברה לחתיכות, חלקים נפלו לרצפה וחלק נותר במסגרת אחת, מחלקי הזכוכית נחתכו לנער כלי דם.
הדיון בתיק פוצל לסוגית החבות והנזק. החלטת בית המשפט עסקה בשאלת האחריות של מי מהצדדים, לנזקיו של התובע שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.
כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בעיקר בשורש כף יד ימין. לאחר התאונה הובהל התובע לבית החולים, שם קיבל טיפול ראשוני וכן עבר ניתוח להוצאת רסיס זכוכית משורש כף ידו.
התובע סובל עד היום מכאבים והגבלות בתנועת היד. התובע הגיש חוות דעת שקבעה בין היתר כי נגרם לו נזק קשה לעצב האולנארי וכי הוא סובל מהגבלות בתנועה בכף ידו.
חוות הדעת העריכה את נכותו הצמיתה המשוקללת בשיעור 43.3%.
משרד החינוך ורשת עמל שהיו הנתבעות הגישו חוות דעת, אשר העריכה את נכותו של התובע בשיעור של 33.5%.
בית המשפט קבע כי ניכר כי הגורמים האחראים בבית הספר היו ערים לקיומה של זכוכית לא בטיחותית במתחם הכניסה לבית הספר.
כן קבע בית המשפט כי אחריותה של רשת עמל נובעת אף מהחלטתה של הנהלת בית הספר להורות על נוהל נעילת הדלתות בתום ההפסקה, אשר כפועל יוצא הובילה להתגודדות תלמידים בסמוך למתחם הכניסה והישנות נקישות התלמידים על הדלת.
אם תרצו להתייעץ עם עורך דין לתאונות תלמידים – צרו קשר ונשמח לעזור
